הבדיקות כוללות בראש ובראשונה את מוכנותך הבסיסית לתרומת כליה, ולאחר מכן בדיקות מוכנותך להתאמה מול מועמד מסויים. בפרק זה אנו מתייחסים תחילה למידת המוכנות של התורם.
מרגע שהגעת אל הרופא בהחלטה הנעלה לתרום כליה, ועד לרגע בו זה יקרה – יכולים לחלוף להם לכל הפחות חצי שנה (במקרים נדירים 3 חודשים, אבל רק במקרה שמדובר במועמד מסויים).
תרומת כליה לא נעשית כלאחר יד. אדם שמגיע לכלל החלטה כזו, הוא ישן עליה לילות וחושב עליה בימים. אין ספק שזו החלטה גורלית, הרת גורל, ויש בה המון חומר למחשבה. אך מרגע שזה ברור אצלו, וכך זה אצל רוב רובם של האנשים הבאים לתרום כלייתם – זה ברור, וזה נחרץ, וזה חיוני. גם לנפשו של האיש. הוא חייב להציל מישהו. הוא חייב לעשות את המעשה האירואי הזה.
אלא שלכל אחד כזה נדמה שדוקא לרופאים יש את הזמן שלהם. הצוות הרפואי אינו ממהר לשום מקום… והם מבקשים בדיקות ועוד בדיקות…
כך זה נראה, אך זה לא מדוייק. אתה רוצה באמת לעזור לזולת המסכן, שכל יום שאינו מושתל הוא מטופל בדיאליזה על כל המשתמע מכך. אי לכך הכל נראה ארוך.
ובכן תהליך הבדיקות הוא ארוך קודם כל משום שהבדיקות אינן נעשות במקום אחד, ולא ברגע אחד. התלות בתורים היא חלק מהמערכת, וגם חיסורי ימי העבודה הם חלק בלתי נפרד. כשאתה רוצה לתרום כליה – כך בחשבון שימים של עבודה הולכים לריק.
כשנקבעה לך פגישה או בדיקה, אל תמהר אף פעם. אל תקבע לאחריה בזמן 'משוער' לך משהו. כי אף פעם אין לדעת כמה זמן זה אורך, ואולי צריכים משהו נוסף.
ביחוד כשמגיעים לבדיקות או לשיחות בבית החולים, אין לזמן אז מימד אמיתי. כי בבית החולים תלויים במערכת רפואית שלימה, שלא לנו יש את האחריות עליה. לעתים צריכים את הרופא שם ולעתים הוועדה מתעכבת ועוד כל מיני עניינים.
לזהותך, תורם נכבד!
מעניין שאת מפת התורמים ניתן לבנות די בקלות.
הסטטיסטיקיה שבידנו כיום מלמדת הרבה על אופיים של התורמים. תורם כליה בהתנדבות יבוא בדרך כלל משלשה חתכים אלו: א. בן משפחה, ב. ידיד קרוב, ג. אדם בעל מחשבה.
קבוצות א' וב', יתרמו כמי שכואבים את הכאב של הקרוב אל לבם, הם ירצו לעשות בשבילו המון על מנת להפסיק את סבלו. ואם באפשרותם לתרום עבור זה מכלייתם, הם לא יהססו.
בקבוצה ג' אנו למדים שרמת המשכל של התורם, הוא לרוב המכריעה. הוא מעמיק חשוב, הוא יורד לפרטי פרטים – אך בסופו של דבר מגבש עמדה מוצקה ורצינית, שקשה יהיה להזיז אותו ממנה.
מוכנות רפואית
אחר כל הדברים האלו, יוסבר, כי התורם הפוטנציאלי אמור לעבור בדיקות ראשוניות לדעת שהוא כאדם, בריא לגמרי, וחוץ מזה מסוגל לתרום כליה לאדם אחר. כאשר הכלל העומד מול הצוות הרפואי כל הזמן לגביו אומר: אנחנו רוצים את האיש הזה בריא לגמרי גם לאחר ההשתלה – וככל שתלוי בנו גם בעוד הרבה מאד שנים לאחריה.
לפיכך עובר האיש סדרת בדיקות מקיפה המלמדת על הגוף ועל חוסנו. אפילו שזה לעתים מרגיז, אין ברירה. זה חלק מהמשחק -וכל כולו נועד למענך תורם יקר, למען בריאותך.
בשלב הבא יבדקו אותו בהתאמה מול מישהו, ואת יכולות הכליות שלו – איזו מהן ראויה להוותר אצלו ואלו מהן תשכון כבוד בזולתו.
בדיקות הבסיס
• בדיקות דם כדי לעמוד על תפקודם של הכליות ושל הכבד וכדי לברר מהו מצבה של מערכת החיסון בגוף. כן נעשות בדיקות שמטרתן לברר אם התורם הוא נשא של נגיפים.
• בדיקת שתן שמיועדת לברר אם יש הפרשה של חלבון וכן אם ההפרשה של הקריאטינין היא במסגרת הנורמה.
בהמשך ישנם בדיקות אצל רופא הנפרולוג (זה לאחר הבדיקות הראשוניות, ולאחר שנעשתה בדיקות סיווג רקמות בבית החולים – בתיאום עם הצוות המחלקת השתלות.) וחלק מן הבדיקות עושים באשפוז בן יומיים.
• בדיקת תפקודי לב וריאה. התורם עובר צילום חזה, בדיקת אק"ג, בדיקת אקו לב ובדיקת תפקודי ריאות (אם הוא מעשן או סובל מאסתמה).
• בדיקת אולטרסאונד – כדי לאמוד את גודל הכליות ועל מנת לעמוד על טיבן וצורתן.
• בדיקת CT לאחר הזרקת חומר ניגוד (יוד) – כדי לעמוד על מבנה כלי הדם של הכליות. המידע הזה חיוני כדי שניתן יהיה לדעת איזו מבין שתי הכליות מתאימה יותר להשתלה.
• בדיקה פסיכו־סוציאלית. את הבדיקה מבצעים פסיכיאטר ועובדת סוציאלית.
• חשוב לדעת, שלעיתים צריך לחזור על חלק מהבדיקות או לעשות בירורים שונים גם לאחר האשפוז.
וועדות
השלב האחרון והמכריע באמת הן הוועדות. הוועדות שנועדו להחליט שהתרומה הנה בהתנדבות מלאה, ברצון מלא, וניתנת לא ממניעים מלחיצים. גם זה נועד בסה"כ לטובת התורם. למרות שהמועמדים להשתלה, קרי המטופלים בדיאליזה או טרומיים, רואים בוועדות אלו את שנואות נפשן. כי לא אחת הן נופלים תורמים פוטנציאליים בדרך, בעיקר בגללן.