כמטופלי דיאליזה וטרומיים
איך עוברים את חג הפסח ונשארים עם רמות מאוזנות?
הרקע הבריאותי אצל מטופלים ומושתלים מורכב מאד, ומאוזן על ידי תרופות. שילוב התרופות, הוא זה שמקנה את הבסיס ליציבות הערכים בגוף והתמודדות של הגוף עם המחלה.כך נכון אצל מטופלי דיאליזה, אך יותר חשוב אצל טרומיים ומושתלים. דווקא אצל שני רבדים אלו, שומה עליהם לשמור מכל משמר את הכליה באיתנות, ביציבותה, בכוחה, על מנת שתתפקד בע"ה כמה שיותר בצורה מיטבית.
לפיכך, חובה לשים לב להוראות שנותן הרופא ולהקפיד על נטילת התרופות במינונים הנכונים, ובזמנים הקבועים.
זהו טיפול רצוף, מתמשך, מה שנקרא כרוני. באורח קבע, דבר יום ביומו נדרשים ליטול את התרופות.
אבל כשמגיע חג כמו חג הפסח, אנשים יודעים שאסור לאכול חמץ ונזהרים מזה מאד. על מנת כן הם אפילו בודקים את התרופות שלהם, רוצים שגם בתרופות לא יהיה חמץ. מחפשים במדריך התרופות שמתפרסם על ידי קופות החולים. ומסתכלים עם קיימת שם התרופה X או Y, ואם אינם מוצאים – עלולים להחליט להפסיק את התרופה הזו למשך ימי החג. או לחפש לה תחליף.
רבותי, זה מתאים לאקמול או למשהו אחר אפילו גם יותר רציני מזה. אבל לא לתרופות שמצילות חיים. תוחלת החיים של טרומיים, מטופלי דיאליזה ומושתלים – תלויים במידה רבה באיזון הערכים בגופם, הנגזרים ממחלת הכליות.
לפיכך בל נטעה. את תרופות, אף על פי שאינם מוצגים במדריך הכשרות לפסח, חייבים להמשיך את השימוש הרצוף בטיפול התרופותי שהרופא הנפרולוג רשם, ואסור להחליף לתקופת החג לתרופה שונה הכתובה במדריך או להפסיק תרופה מסויימת שאינה כתובה בו.
ישנן חלופות שהנפרולוג יכול לאשר, ככל שהוא חושב שזה אפשרי – אך חובה להוועץ בו תחילה ולא לעשות שום צעד על דעת עצמית. גם אם שמעתם על מישהו אחר שקיבל אישור להחליף לכדור אחר, או להפסיק איזשהו אחר – אל תתפתו להאמין, וגם נאמר שזה נכון – כל מקרה נדון לגופו, ואסור להקיש.
להוי ידוע, כי לתרופות השפעה מהותית ורוחבית, ואפילו לתרופות הפועלות לכאורה בדומה, עלולים להיות השפעות שונות על מערכות הגוף. כל נטילת כדור אחר, ובודאי הפסקה של אחד מהם, עשוי לשבש את המערכת ולגרום לבעיות בלתי רצויות.
אנו מדברים על התרופות הקשורות למחלה הכלייתית שהן חשובות עד מאד לבריאות וכל שינוי בהן עשוי חלילה לגרוע ואף להביא במקרים מסויימים לסכנת נפשות.
אם כי צריכים לזכור, שאנחנו מדברים אף אל אותם אלה מושתלים או חולי דיאליזה הנוטלים תרופות נוספות בגלל הבעיות האחרות שיש להם – במדה וקימות – כמו כדורים ללחץ דם, לסוכרת, לדילול דם ולבעיות לבביות – שבכל אחד מהם תרכובת ומינון יחודיים, שעלול להשפיע לרעה בכל טיפול שאינו מלווה הדק-היטב על ידי הרופא המטפל.
(אם כי לעתים אפשרי לבדוק על כדורים נגד לחץ דם, שניתנים להחלפה לפרק זמן קצר. וכאמור, לא לבצע לבד את השינוי – אלא בעצת הרופא, משום שביניהן יתכנו 'התנגשויות').
*
הלכה ומעשה בשאלות המצויות בחג הפסח
הלכות ליל הסדר וחג הפסח למטופלים ולטרומיים:
- דינם של מטופלי דיאליזה לענין קיום מצוות שתיית ארבע כוסות:
מכיוון שאדם לא מחוייב לעשות מצוה אם על ידי זה יפול למשכב, היות ובקיום מצוות ארבע כוסות ישנו איזשהו סיכון (בכמות השתיה ובאשלגן המצטבר) – אינו מחוייב לקיימה, ומן הדין די לשתות כמות שיכול כפי הוראת הרופאים.
כיום אפשר להשיג כוס במדת השיעור הנדרש ולא יותר – והיא יעילה מאד למקרה הזה.
מבחינה כמותית, יכוון המטופל את סך הנוזלים במשך היממה, כך שיוכל לשתות את ארבע הכוסות באין מפריע.
הערה*: אם יוכל, ישתה 44 מ"ל לכל כוס, לכל היותר, ויוצא בזה בודאי.
- למטופלים וטרומיים, בנוגע לסימני הסדר, מאלה שיש בהם אשלגן: כרפס – מצוותו מעיקר הדין פחות מכזית, ואת המעט הזה יאכל. מרור – חסה, מבחינה תזונתית נחשבת לבעייתית פחות, אך יבדוק עם הדיאטנית או הרופא מהו הגודל שרצוי לו – ויאכל שיעור מועט של כזית מרור, מפני שחיובו מדרבנן, ולכן אפשר להקל בשיעור כזית הקטן ביותר.
הערה: אם יוכל, יקח כזית של 27 גרם. אם גם זה בעייתי מבחינה רפואית, יעשה את כל מצוות הסדר ([שזה כולל מצוות ה'כזיתים' של המצה!, למי שהמצה קשה עבורו ובשל הבעיה עם מצות שמורה מקמח מלא]) בכמות של 17 גרם בלבד.
[ובמאמר מוסגר הוסיף הרב הערה: מי שגם כמות כזו מסוכנת עבורו מבחינה רפואית (וזה כבר מוגזם…), יאכל "כזית" של ימינו – לגודל זית בינוני.]
- אשכנזי או מעדות הספרדים הנוהג בחומרה שלא לאכול קטניות, ומחמת הוראות הרפואה אין לו די מאכלים בחג, ובאכילת אורז (שנחשב לדל אשלגן, ובודאי ביחס לתפוחי האדמה, המאכל המרכזי בפסח) – יבוא פתרון משמעותי לעת כזו – שהוא בריא עבורו משאר ירקות וכיו"ב הנאכלים לרוב בחג הפסח – יעשה התרת נדרים בפני שלשה, ויציין בפניהם שרצונו להתיר נדרו להמנע מאכילת קטניות בפסח (רצוי להסביר מדוע, על מנת שיסכימו לכך, היות וזו חומרה ומנהג קדוש וחשוב).
- תרופות: בעקרון מה שידוע שעם תערובות חמץ, אפשר להצניען. אבל אם צריך ליטול תרופה עם תערובות חמץ, יטלנה. אם ירצה להחמיר על עצמו, כשמדובר בגלולה, קיימות בשוק קפסולות מיוחדות שמכסות את הכדור, ויוכל להשתמש בהן.
הערה: לגבי תרופות קבועות אצל חולים כרוניים, אין שאלה בכלל. וכל אחד מחוייב לקחתן כסדרן ללא עוררין.
לנוחיותכם: בחנויות רבות ניתן להשיג כוס במדת השיעור, המספקת לחולי דיאליזה. הם קיימים ברשת חנויות 'משיח' (סניפים בבני ברק, ירושלים וערים נוספות) וברשתות 'חד פעמי'.
לידיעת טרומיים ומטופלי הדיאליזה המשתמשים במשקה ה- נפרו LP או הנפרו HP ('נפרוקאר' בשמו הקודם), הינו מאושר לשימוש בחג.
בעניין המשקה הזה, כבר שמענו דעת ההלכה, להתיר להשתמש בו לכל הדעות, חרף היותו מיוצר מ'חלב נכרי', שכן דינו כתרופה לכל דבר. ושימו לב חברים, למרות שקיימים בשוק תחליפים בכשרות מהדרין, אין להשתמש בהם, מפני שאינן מתאימות כלל וכלל לחולי הכליות, ועלולים לגרוע ולהזיק במקום לעזור ולהטיב!
*ההלכות המובאות במאמר הובאו על ידי הרב אליעזר רוט שליט"א, רב האירגון. ההערות, נכתבו על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שעבר על החומר.
